החלטה בתיק ת"א 9309-01-13

1.         לפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה לסילוק יד ממקרקעין הנמצאים במרכז הכפר בית צפפה, הרשומים בלשכת רישום המקרקעין כחלקה 65, גוש 30284 (להלן: "המקרקעין"), על המקרקעין קיים מבנה ישן המשמש כבית מגורים.

2.         זכויות הבעלות במקרקעין רשומות, כעולה מנסח רישום לשכת רישום המקרקעין, על שם שלושה אחים בחלקים שווים. מחמד אסמאעיל אלאטרש; מוסא אסמאעיל אלאטרש וחלוה אסמאעיל אלאטרש,(להלן: " הבעלים"). הבעלים הלכו לעולמם ועד כה לא הוסדרו זכויות יורשיהם במקרקעין. בתקופה זו המקרקעין היו בחזקתה הבלעדית של חלוה שהלכה לעולמה בראשית שנות ה-70, ושימש כבית מגוריה עד יומה האחרון.

3.         המשיב טוען, כי הינו הבעלים של הבית ומכאן בקשתו לסילוק ידו, בין היתר, של המבקש. הנתבעים 1 ו- 2 הינם בני זוג שהתגרשו, תושבי בית צפפה, שניהם מחזיקים בפועל בבית, ועושים בו שימוש למגוריהם במשך עשרות שנים. המבקש הינו אחיו של הנתבע 1. המבקש תבע את הנתבעים 1-2 בבית המשפט לענייני משפחה לפינוי וסילוק יד במסגרת תמ"ש 027660/04, וזאת בהסתמך על טענתו, כי קיבל לידיו את מפתחות הבית לפי צוואתה של חלוה, והוא אשר העביר את המפתחות לנתבעים 1-2 בסביבות שנת  1971. כפי שעולה מהנספחים שצירף המבקש לסיכומיו, המשיב שימש כעד בתביעה זו.

4.         בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים ביום 19.3.2013, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית על יסודה ניתנה לנתבעים 1 ו-2 רשות להתגונן באשר ליחסים בין המשיב למבקש, הוסכם, כי הצדדים יגישו סיכומים קצרים ותינתן החלטה בעניין הרשות להתגונן בנפרד.

5.         אליבא דגירסת המשיב כפי שעולה מכתב התביעה, לחלוה בן יחיד,  עבד-אלעזיז, יליד 1925 תושב צ'ילה, המחזיק בתעודת זהות צ'יליאנית שמספרה 3.134.624- K והוא יורש עיזבונם היחיד של שני הוריו,  כעולה מצו הירושה שניתן בתאריך 27/9/10 ע"י בית הדין השרעי המוסמך בישראל בתיק מס'  2106/2009 (להלן: "היורש" או "המשיב").

6.         בתאריך 9/6/2004 רכש המשיב את מלוא זכויות הקניין השייכות ליורש בחלקה, כולל ולרבות הבית שהיה שייך כאמור לחלוה.  עסקת המכר נעשתה בייפוי כוח בלתי חוזר,  עליו חתם המוכר, היורש, בפני הנוטריון הציבורי בעיר VALDIVIA בצ'ילה, ואושר ע"י שגרירות ישראל בסנטיאגו, צ'ילה. השימוש שעושים הנתבעים בבית נשוא התביעה עד עצם היום הזה ובמשך עשרות שנים זאת - מכוח רשות שימוש שקיבלו, ככל הנראה, מאת חלוה בעודה בחיים. ידוע למשיב,  כי המבקש  ניהל או ממשיך לנהל תביעת פינוי נגד הנתבעים בבית המשפט לענייני משפחה בהתבסס על טענתו, כי הוא הזכאי להחזיק בבית לאור צוואתה של חלוה בכך, שהוא זה שנתן לנתבעים 1-2 הרשות להשתמש בבית. המשיב טוען,  כי אין ומעולם לא היה לנתבעים 1 ו-2  ולמבקש זכויות קנייניות כלשהן בחלקה ו/או בבית המגורים השייך למנוחה חלוה, בוודאי לא זכות בעלות מכוח ירושה או מכר, שכביכול קיבלו או רכשו מאת המנוחה חלוה או יורשי עיזבונה ומעמדם של אלה לכל היותר כמעמד של מחזיק מכוח רשות שימוש - רשות אותה זכאי התובע לבטל, ללא תנאי.

7.         עיקר טענות המבקשים 1-2 (בתמצית): המבקשים 1-2 מחזיקים בבית מכוח רישיון בלתי הדיר משנת 1970, ומתגוררים בבית מזה יותר מ- 40 שנה. במשך כל התקופה הארוכה הזו, הבעלים של הבית ו/או הבאים במקומה לא דרשו פינויה של הנתבעת 2 מהבית. במשך תקופה זו, המבקשים 1-2 השביחו את הבית כולל תוספת שני חדרים ומרפסת בהשקעה של יותר מ- 60,000 דולר ארה"ב בערכים של אז. משכך הם פני הדברים, הרישיון לשימוש בבית הפך לרישון בלתי הדיר (ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ פ"ד מב (1)321 עמ' 325).

8.         עיקר טענות המבקש 3 כפי שעולה מבקשת הרשות להתגונן ומהסיכומים (בתמצית): המבקש 3 הכיר את חלוה מהיותו בן שבע שנים שהייתה שכנה של הוריו, ובמשך שנים רבות המבקש 3 עזר לה ושמר על קשר עימה.  לפני פטירתה מסרה חלוה, בידי המבקש 3, בנוכחות אחותה, העתק ממפתח הבית והתירה לו את השימוש בדירה בכפוף לחזרת המשיב לגור בישראל. לאחר מותה של חלוה מסר המבקש 3 את המפתחות לאחיו המבקש 1 עקב נישואיו עם המבקשת 2. המבקשים 1-2 התגוררו בבית ולא שילמו שכר דירה. לא ברור למבקש 3 איך המשיב רכש את החלקה מהיורש כאשר זכויותיו של היורש המוקרקעין טרם הוסדרו. המבקש 3 צירף תצהיר מטעם מר אחמד אסמאעיל מוחמד אטרש ת"ז 081078842 (להלן: אחמד) שאביו אסמאעיל אלאטרש בן יחיד ויורש יחיד למוחמד אסמאעיל אלאטרש הרשום כבעל זכויות 1/3 מהחלקה. לאחמד לא ברור באיזה דרך רכש המשיב את החלקה ואת זכויות הבעלים הרשומים במרשם המקרקעין. עוד טוען המבקש 3, כי שני הנספחים שצירף המשיב לכתב התביעה בעניין צו ירושה והמסמך הנוטריוני קיימים פגמים מהותיים שאין להתעלם מהם. מדינת צילה ידועה בהוצאת מסמכים לא אותנטיים ומזוייפים. המשיב השתהה במשך תשע שנים תמימות משנת 2004 ועד לשנת 2013 להגשת תביעה כשידוע לו, כי המסמך הנוטריוני אינו תקף לרישום מקרקעין לפי החוק להגנת רכוש מופקד. המשיב יודע אודות תביעת המבקש 3 ואף מסר עדותו ביום 10.10.2005, ומעולם לא פגש את היורש. בערעור שהגיש מבקש 3 לבית המשפט המחוזי, מבקשת 2 ומבקש 3 הגיעו להסדר פשרה לפיו מבקש 3 יבצע פעולות בנכס ומבקשת מס' 2 תתגורר בנכס בצד הדרומי עד סוף ימי חייה ולאחר מכן יוחזר חלקה למבקש מס' 3. המשיב שטוען, כי רכש החלקה כדין מהיורשים, כשהוא נמנע מלדווח על העסקה בזמן אמת לרשויות המס, ולא הגיש בקשה  לרישום זכויותיו אצל רשם המקרקעין.

9.         סיכום ההלכה לגבי רשות להגן הובאה בת.א. (ת"א) 14010/03 דינשטיין עידו נ' רב אילן רוני (פורסם בנבו), שם נאמר כי:

"תקנה 204 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) קובעת כדלהלן: "הוגש כתב תביעה כאמור בתקנה 203, לא יתגונן הנתבע אלא אם כן ביקש וקיבל רשות מאת בית המשפט או מאת הרשם". התקנות אינן קובעות הנחיות אימתי יש לתת רשות להתגונן ואימתי יש לסרב, אולם, מובן הוא, כי לא במהרה תוכרע תובענה בסדר דין מקוצר אך על פי כתב התביעה ונספחיו, מבלי לתת לנתבע כל רשות להתגונן. קיומו של הליך זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה, רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ד' בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" (מהדורה שישית) בעמ' 123). די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן, אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו מקפיד עם הנתבע וקיימת נטייה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מתגלה הגנה אפשרית, אפילו אם מדובר בהגנה דחוקה ואפילו דחוקה מאוד (ע"א 4657/99 דנטול בע"מ נ' GENDEX DENTAL , תק-מח 2001(2) 5859). בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (גורן, בעמ' 309-311 והאסמכתאות שם). 

10.        מהמסמכים שהוצגו בפני עולה, כאמור לעיל, כי המבקש 3 ניהל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במסגרת תמ"ש 27660/04 לסילוק יד מהבית מהמבקשים 1 ו- 2 . המשיב היה עד בהליך זה. בהליך זה ניתן פסק דין ביום 13/8/2006 ונקבע עובדתית, כי המבקש 3 הוא זה אשר החזיק בדירה על אף שבית המשפט לא מצא בסיס משפטי איתן להחזקת הדירה על ידי המבקש. קביעה זו תומכת בטענות המבקש 3 לזכויות מסויימות במקרקעין, לכל הפחות, בדרך של הענקת רישיון במקרקעין. המבקש 3 טוען, כי קיבל את המפתחות לדירה חלוה, וכי המסמכים שהגיש המשיב בעניין צו הירושה והמסמך הנויטרוני אינם אותנטיים ומזוייפים. אני סבור די בטענות אלו על מנת ליתן למבקש 3 רשות להתגונן. בהסתמך על תצהירו של המבקש 3, ובהתאם להלכה הפסוקה בבחינת הבקשה למתן רשות להגן, סבורני, כי לא ניתן לשלול בשלב מקדמי זה את העובדה, כי קיימת למבקש הגנה לכאורה ולו הגנה בדוחק.

           לפיכך, ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן.

התצהיר התומך בבקשה ישמש ככתב הגנה בתיק.

המשיב יישא בהוצאות ההליך בסך 1,000 ש"ח.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: